Vgames משחקים

חח מהשיר שלנו

היי אני שלישית איזה כיף לי המשחק הזה לא עובד לי ואני לחצתי על התמונה והיה כתוה לי לא ניתן להציג את הדף האיטרנט איפשר לשחק בזה ביוש

סיימתי את המשחק

זאת רק תמונה

צריך להתקין את זה

משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני

קשה לי לעבור את שלב 5

משחק טוב

משחק הכי יפה הוא משחק טוב אבל מכבי חיפה יותר

בזוקה נגד זומבים קצת עלים

סוף סוף סיימתי תה משחק

הזה משחק יפה זה המשחק הכי יפה

המשחק הזה ממש טוב וגם קצת כשה אבל מישחק טוב

מממממממממממייייייייייייישששששששששששששחחחחחחקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק מצויןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

סיימתי את כל השלבים היה משחק טוב

זה לא עובד כמה זמן צריך לחכות שמי הוא דורון_______ תנסו אני רוצה תשובה בבקשה אני מתחנן אני נשבע לבקר באתר[אם אני יוכל] שמי האמיתי יגאל בורדצקי ואני מת על האתר הזה זאת עובדה עלי שחקתי בו 3222 פעמים אני ישחק בו כל הזמן אין לי זמן לדבר בי כי אחי הגדול הגיע

למה המשחק החרא הזה לא עובד יואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

הי שלישית גם לי לא עובד

משחק כול

משחק סוס

קשה לי לעבור את שלב 11

המשחק הדבילי הזה לא עובד

מישחק אכו שרמותה

בלי סקס בלי סקס בלי סקס

למה לכולם יש שגיאות כתיב אני לא מבין אותם למה

שיקולל המשחקקקקקקקקקקק הזה מי שימצי אותו שימות אמן ואמן לא צריך לשחק בוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווויאללה כבר ננננננו

אתם צריכים ללחוץ על התמונה וזה פותח את חלון המשחק מקווה שעזרתי נ.ב אני יגאל בורדצקי

הפועל תל אביב אלופהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

יבני זונות תסתמו פשות תילחצוו אל התמונה ותתקינוו אותה

לא הצלחתי לעבור אתשלב שלוש

עכשיו הצלחתי לעבור עד שלב 5

אני לא מצליחה להיכנס למשחק

למי אכפת?! אני חילוני - גם אתה?

וואי שלב 16 קשה לאאלה

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן.

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. ו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס ל

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הו

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הו

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. ה%E

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. ה%E

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. ה%E

יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הו

המשחק היחיד שהוא באמת פארקור

איך מתקינים את המשחק הזההההההההההה?????????

החופש הגדול כאן, וביו-סרב מבצעים חבל על הזמן:O שרת 32 שחקנים + 22 מודים בסיסים + 10 מודים לבחירה = 70 ש"ח בחיוב טלפוני !, ובנוסף מתנה עלינו FastDL ! במקום שילדים יטענו את הסרבר שלכם 20 דקות זה ייטען להם 10 שניות !! מבצע מיוחד לחופש הגדול !! קנו שרת 32 שחקנים לכל החופש [חודשיים] + 22 מודים בסיסים +

רציתי לומר שהמשחק הזה סתם חרה הוא לא רוצה לעלות זה סתם עושה את ה ז לא כדי לכם לשחק בו

שלום לכולם אני אופאל המלכה רציתי לומר שהמשחק לא תקין אבל שיחקתי בו פעם הוא משחק מהמם שווה לכם לנסותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

rtrydddddddddddh